אמנות הצורה: כישות תלת-ממדית, הפיסול מעביר תחושת משקל בעיקר דרך צורתו; היופי של הצורה הוא נשמתה של אסתטיקה פיסולית. צורת הפסל צריכה להיות מאוזנת פרופורציונלית וקפדנית מבחינה מבנית, תוך שימוש בצורתו כדי לבטא את היציבה, הרגש והחיוניות של הדמות. הוא משתמש בשפת הנפח, בכוחו של הנפח וביופי המובנה שלו כדי לבטא את מהות הפסל.
תפקיד הדימוי: אף פסל אינו חיקוי בלבד; במקום זאת, הוא מעורר תחושה עוצמתית של השראה ומשקל. כאשר מעריכים פיסול, יש לשים לב למשחק הגומלין של האלמנטים ולקצב הייחודי שהוא יוצר. זוהי השפה הבסיסית ביותר של הערכת פיסול. דימויים יכולים לשדר תחושה של פאר, נשגבות, שלווה ודינמיות נוסקת-יופי של צורה מבנית.
תפקיד הביטוי: כוח הביטוי של הפיסול, על כל היבטיו, מעביר את כוונתו באמצעות הדגשת רוח סובייקטיבית ושאיפות אסתטיות. תפקידה האקספרסיבי של הצורה הפיסולית, באמצעות נפחה, משפיע ישירות על ההערכה והביטוי של הנושא.
