תפס הוא רכיב המשמש לחיזוק שני פריטים. הוא מורכב מחלק נע וחלק קבוע, משיג פתיחה וסגירה באמצעות חיבור והתנתקות. הוא כולל שיכוך רעידות ושימוש חוזר. עקרון העבודה שלו מבוסס על עקרון המנוף: לחיצת הידית לכיוון הבסיס יוצרת כוח נעילה, ושחרור הכוח עם חזרה אנכית מאפשר הפרדה.
הסוגים הנפוצים כוללים תפסי מגירות, תפסי חגורות בטיחות, תפסי מטען ותפסים צבאיים, עם יישומים בתעשיות הרכב, המכונות והמכולות. טיפולי פני השטח לתפסים כוללים ציפוי כרום וציפוי אלקטרוניקה באבץ, והחומרים כוללים נירוסטה, ברזל מצופה- כרום וברזל מגולוון. במהלך ההתקנה, חללי דבק שנקדחו מראש משפרים את חוזק ההדבקה, מפחיתים את עיוות המפרק ותומכים בהרכבה ופירוק חוזרים ונשנים. הערכת האיכות צריכה להתמקד בחלקות פני השטח, טיפול בקווי קצה ועובי החומר. שדות שונים משתמשים בשמות שונים עבור תפסים; לדוגמה, תעשיית הרכב משתמשת לעתים קרובות ב"תפס", בעוד שתעשיית המכונות נוטה להשתמש ב"וו ובריח".
לאחרונה הופיעו טכנולוגיות פטנט, כולל טכנולוגיות וו ותפסים חדשות המשתמשות בתהליך יציקה-של חלק אחד, וו ותפסים למיקום מרכב הרכב, ומנגנוני הידוק המתאימים לתיקון דיור פוטו-וולטאי. באבזמי חגורות בטיחות לרכב, מתחילים להשתמש בחיישנים ללא מגע- המבוססים על אפקט הול לזיהוי מצב.
